ברכות לפתיחת הכנס

אני מברך את הקהל הנכבד שהגיע לציין איתנו את העשור להקמתו של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו. אני שמח לראות אתכם, מה עוד שיש לא מעט פנים מוכרות, פנים חמות ופנים מפרגנות, מה שעוזר ולו במשהו למוסס את החיץ של "אני-אתם".

מטבע הדברים, עשור להקמת מכון ת"א הוא מאורע שמח ומרגש, ובמיוחד שאנחנו חוגגים אותו בכנס זה שמבטיח להיות מרתק ומאתגר. מאורע כזה כמובן מזמן זיכרונות של תחילת הדרך. רציתי לשתף אתכם בזיכרון אחד בלבד מהשלב שעוד לפני קום המכון. אולי המאורע המשמעותי ביותר של אותה תקופה, היה המפגש הראשון של קבוצת המייסדים. המפגש הזה נערך באמצע אוקטובר 1999 ברחוב לסל מספר 4 בתל אביב שהיה בזמנו ביתנו, של בתיה ושלי. בערב הזה התהוותה קבוצת המייסדים שכללה את אליס בוראס, ביאטריס פריאל, גילה עופר, חני בירן, מיכל חזן, נעמי הולר  ומספר משתתפים נוספים מהחברה הפסיכואנליטית בישראל שנשרו בהמשך הדרך.  באותו ערב בתיה ואני הצגנו את החזון שלנו שתורגם למצע רעיוני להקמת מכון ת"א. בהמשך הצטרפו לקבוצת המייסדים קובי אבשלום, גבי מן, ג'יזל ורד, דורית הופ, חיים מרגלית ושמשון ויגודר.

כאנקדוטה אספר לכם שהחשיבה על והכתיבה של המצע נערכה באוגוסט של אותה שנה למרגלות הר הגעש אֵטְנָה בסיציליה, בעוד ההר מבעבע ומעשן. אני זוכר שבתיה ואני התלוצצנו ותהינו למי פוטנציאל מאיים יותר - להר הגעש אֵטְנָה או להר הגעש שיתפרץ בקהיליה הפסיכואנליטית בארץ כאשר תוכניתנו להקמת מכון פסיכואנליטי נוסף בישראל תיוודע ברבים. ברור שבדיחות הדעת שלנו באה כדי למוסס ולו במשהו את החרדה שליוותה את תהליך היצירה שלנו.

חשוב גם לציין שבשלב זה של הפיכת החזון למצע רעיוני טנטטיבי הייתי כבר בקשר עם סטיב מיטשל. קשר שהחל בהיכרות האישית של בתיה כתלמידה ומודרכת של סטיב בניו-יורק מספר שנים קודם לכן, בשנת שבתון שלה. תמיכתו ועזרתו של סטיב בהקמת המכון החלה למעשה כבר בשלב זה של כתיבת המצע הרעיוני.

אותו ערב זכור לי כערב של התלהבות, המלווה בהרגשה שמשהו חדש עומד להיוולד. ושאם אכן נצליח, הרי שאנו עומדים בפתחו של שינוי משמעותי בחיי קהילת בריאות הנפש בישראל. אך מה שחשוב לא פחות באותו הערב, ושמקשר אותנו ישירות להתנהלות של המכון שלנו ולשמו של הכנס שלנו היום, הוא שמספר החזונות שהוצגו באותו ערב היה זהה ואפילו עלה על מספר המשתתפים. עד היום אני זוכר את דבריה הנרגשים של נעמי הולר שהציגה חזון שונה מאד מהחזון שבתיה ואני הצגנו, ועד היום נעמי ואני מתווכחים על הרעיונות השונים שלנו.

אני מאמין שעקרון היסוד של פלורליזם המלווה בדיאלוג, כפי שבא לידי ביטוי באותו ערב בביתנו, בריבוי חזונות וגישות שונים כל כך, הוא עקרון שנשמר עד היום. החשיבות בהחזקת ריבוי גישות תחת אותה קורת גג הוא עקרון מנחה בדרך שלנו. כאמור, שמו של הכנס היום: "להקשיב לשונה, להקשיב לדומה - שיח בין גישות בפסיכואנליזה בת זמננו", הוא גם ביטוי ותרגום לאותה דרך שהתחילה באותו הערב באוקטובר 99'. אני מניח שכל אחד יכול לנחש שחיינו יחדיו לא קלים יותר כתוצאה מהדרך שבחרנו, אבל הם בהחלט אותנטיים ועשירים יותר. אנו מנסים להקטין את הסיכון של דה-לגיטימציה שלעיתים יכולה להגיע אף לדה-הומניזציה של האחר ובניסוח פואטי משהו, להקטין את הסיכון שבהפיכת האחר לגרגור סמסא, גיבורו של סיפור "הגלגול" של קפקא. 

בתחילת הדרך, אני, בתיה וגילה עופר היינו 3 משוגעים לדבר שחלמו ולא ויתרו. לאחר זמן קצר הצטרפה מיכל חזן, שמצאה את מקומה בחזון שלנו שהיה גם החזון שלה והפכה לשותפה מלאה וכך נוצר הגרעין המייסד של המכון. מי היה מאמין בקיץ 99', שחזון שנשמע יותר כחלום הזוי שלנו ושל שאר חברי קבוצת המייסדים יקרום עור וגידים ויהפוך למכון חי ותוסס בן 10, שסייע לשנות את האקלים הפסיכואנליטי, את תהליך ההכשרה ולחזק את הפלורליזם והדמוקרטיזציה בקרב הקהילה המקצועית שלנו בארץ.

 חשוב מאוד לציין ולהזכיר את האנשים שסייעו, ליוו ותמכו בנו בשלבים הראשוניים של הקמת המכון. בראש ובראשונה סטיב מיטשל, פול ואנה אורנשטיין, אוון רניק, ניל אלטמן, ג'יימס גרוטסטיין וג'ים פיש. ובנוסף שמור מקום ייחודי של כבוד והערכה לקבוצה קטנה של פסיכואנליטיקאים מובילים מהחברה הפסיכואנליטית בישראל: עמנואל ברמן, חזי כהן, בת שבע אדלר ורענן קולקה. אנשים שלא אחת סיכנו את מעמדם ואת המוניטין שלהם בתמיכתם בנו ויחד עם זאת לא ויתרו על דרכם ועל אמונתם בחשיבות הקמת מכון פסיכואנליטי נוסף בישראל. ויסלחו לי עוד אנשים רבים שנתנו מזמנם בנדיבות רבה ולצערי לא אוכל להזכיר את שמותיהם היום.

ולסיום, הרבה הערכה ותודה מיוחדת לוועדה המדעית של מכון ת"א, ובמיוחד לחנה אולמן יו"ר הועדה ויו"ר הכנס שניצחה על המלאכה של ארגון הכנס. ההשקעה והמאמץ שלכם נשאו פירות אותם אנו כבר מרגישים ובודאי שנמשיך ונהנה מהם בהמשך הכנס.

 אני מאחל לכולנו כנס פורה. אני תקווה שהכנס יממש את ההזדמנות הנהדרת להחלפת רעיונות בין אנשים מאסכולות שונות וכן יעודד היכרויות וקירבה בין המשתתפים. מי ייתן וכנס זה יתרום ולו בזעיר אנפין להפחתת הסבל של כולנו ולהגדלת הסובלנות לשאת את האחר ואת השונה בתוכנו ובינינו.