הכנס השנתי הבינלאומי | "על הטוב שבאדם" | 4 באפריל 2021

הכנס השנתי הבינלאומי, "על הטוב שבאדם – היבטים תיאורטיים וקליניים", בהשתתפותו של פרופ' סלמן אקטאר, ייערך ביום ראשון 4 באפריל 2021 (בזום).

ועדת הכנס:
גילה עפר (יו"ר), ליאת ורהפטיג-ארן, מיכל זלינגר, מעין מזור, הדר קמפינסקי-שוייצר,
אורנה שרצקי.

דמי השתתפות:
לתלמידי תוכנית ההכשרה במכון, התוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית והתוכנית
הבינתחומית של המכון: חינם. חברי המכון: 80 שקלים. אורחים: 110 שקלים.

הרשמה ותשלום כאן

תוכנית הכנס

15:00: התכנסות
15:15: ברכות: יו"ר הכנס, ד"ר גילה עפר; יו"ר המכון, רות לביא

16:45-15:30: מושב ראשון
יו"ר המושב: ד"ר גילה עפר

פרופ' סלמן אקטאר:
Theory of Human Goodness in Psychoanalysis

17:00-16:45: הפסקה

18:15-17:00: מושב שני
יו"ר המושב: ד"ר גבי מן

פרופ' סלמן אקטאר:
Technique in Working on \ with Human Goodness

19:00-18:15: הפסקה

19:00- 20:15: הרצאות מקבילות

1. ד"ר גד בן שפר: האלף של בורחס, Reverie, והטיפול הפסיכואנליטי
הנחיה: ליאת ורהפטיג-ארן

2. ד"ר רוני כרמלי: העמדה האנליטית ופרדוקס היוהרה והענווה
הנחיה: הדר קמפינסקי-שוייצר

3. ד"ר מעין מזור: דמותה רבת הפנים של מֵדֵיאׇה
הנחיה: יפה פרץ-צדוק

4. עמנואל עמרמי: "דום טוותה העלמה בפלך"* – הטוב שבאדם כקשר, היקשרות ואריגה באמנות ובפסיכואנליזה
הנחיה: אורנה שרצקי
*נתן אלתרמן, העלמה.

5. ד"ר אבי ברמן: המטפל "הטוב לאחרים" – על משמעותה המיטיבה של ההזדהות המשלימה
הנחיה: מיכל זלינגר

20:30-20:15: הפסקה

21:45-20:30: מושב שלישי
יו"ר המושב: ד"ר בתיה שושני

רות קורמן: הצגת מקרה של אנליזה
הדרכה חיה: פרופ' סלמן אקטאר

22:00-21:45: סיכום הכנס, ד"ר גילה עפר

המשתתפים

(בסדר א'-ב')

פרופ' סלמן אקטאר – פסיכואנליטיקאי מנחה במרכז הפסיכואנליטי בפילדלפיה ופרופ' לפסיכיאטריה ב-Jefferson Medical College. זכה בפרס סיגורני על תרומה ייחודית לשדה הפסיכואנליזה (2012); פרופ' אקטאר פרסם מאמרים רבים ולמעלה מ-90 ספרים פסיכואנליטיים בהם:

(Matters of Life and Death (Routledge, 2011
(The book of Emotions (Lotus Roli, 2012
(Psychoanalytic Listening (Routledge, 2013
(Sources of Suffering: Fear, Greed, Guilt, Deception, Betrayal, and Revenge (Routledge, 2014

פרופ' אקטאר נודע ביכולתו לשלב ידע פסיכואנליטי מאסכולות שונות באופן מגוון ועשיר תוך התייחסות מעמיקה ויצירתית לכתביו של פרויד, וכן כמרצה אנושי ומרתק. כמו כן הוא עוסק בכתיבה על קולנוע ושירה.

ד"ר גד בן שפר – פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, חבר סגל ההוראה בתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית במכון. מלמד בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובתוכנית הרב תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר אבי ברמן פסיכולוג קליני מדריך, פסיכואנליטיקאי מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. חבר סגל ההוראה במכון. פסיכואנליטיקאי קבוצתי, ראש המסלול לטיפול קבוצתי בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב. ממייסדי עמותת "בסוד שיח" העוסקת במפגש בין קטבים בחברה הישראלית. כותב משותף של הספר "קורבניות, נקמה ותרבות הסליחה" (יחד עם מרים ברגר ואיון אורליץ').

ליאת ורהפטיג ארן – פסיכולוגית קלינית, עמיתה בתוכנית ההכשרה במכון תל-אביב, אנלטיקאית קבוצתית וחברת סגל במכון לאנליזה קבוצתית, במכון ויניקוט ובתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית של בית החולים ברזילי.

מיכל זלינגר פסיכואנליטיקאית מנחה למבוגרים וילדים, חברת סגל ההוראה בתוכנית ההכשרה ובתוכנית לפסיכותרפיה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובתוכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת בר אילן ובמכון מגיד.

ד"ר רוני כרמלי פסיכולוגית קלינית. עמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, מלמדת במכללת לוינסקי. חוקרת את המרחב שבין פילוסופיית השפה לתיאוריה הפסיכואנליטית.

ד"ר מעין מזור מרצה בחוג להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים, ובאוניברסיטת ת"א. עמית בין תחומי במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. עוסק בתרבויות יוון ורומא העתיקות. חוקר מיתוסים ותיאוריות של מיתוסים ומתעניין במיוחד בפרשנויות פסיכואנליטיות של מיתוסים.

ד"ר גבי מן פסיכולוגית קלינית מדריכה, פסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ויו"ר לשעבר של המכון; חברת סגל ההוראה במכון ובתוכנית ההכשרה "רוח אדם"; ראש מסלול לימודי המשך ב"פסיכולוגיית העצמי והמעשה הטיפולי" באוניברסיטת תל אביב.

עמנואל עמרמי פסיכולוג קליני בכיר; פסיכואנליטיקאי מנחה חבר סגל ההוראה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

ד"ר גילה עפר Ph.D. פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה ואנליטיקאית קבוצתית; חברה מייסדת ויו"ר לשעבר של מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו וחברה מייסדת של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית; מרצה ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב; פרסמה את עבודותיה (בתחומים של חלומות, מגדר ומיניות, הלא מודע ועוד) בכתבי עת מובילים והציגה אותן בישראל, אירופה וארה"ב.

יפה פרץ צדוק פסיכולוגית קלינית מדריכה, פסיכואנליטיקאית מנחה, יו"ר תוכנית הלימודים הבינתחומיים במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

רות קורמן פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. מדריכה סמינר לקליני בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית של המכון. מורה ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב ובר אילן.

הדר קמפינסקי שוייצר פסיכולוגית התפתחותית מומחית, פסיכואנליטיקאית. חברת סגל ההוראה בתוכנית ההכשרה ובתוכנית לפסיכותרפיה של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובמרכז ויניקוט.

ד"ר בתיה שושני פסיכואנליטיקאית מנחה למבוגרים נוער וילדים, ממייסדי מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

אורנה שרצקי – פסיכולוגית קלינית מדריכה, עמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. מורה ומדריכה במרכז וויניקוט. מדריכה בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב.

תקצירי ההרצאות

 פרופ' סלמן אקטאר


:Human Goodness
Theoretical Basis and Technical Applications

Appearing to be totally free from moral anchors, psychoanalytic theory does contain scattered views on human goodness.
Surveying the writings of Sigmund Freud, Melanie Klein, Donald Winnicott, Erik Erikson, and Wilfred Bion reveals that the psychoanalytic portrayal of ‘goodness’ consists of (i) rationality, restraint, epistemic enthusiasm, and striving for syntheses, (ii) humility, gratitude, empathy, and reparation, (iii) authenticity, concern for others, and playfulness, (iv) trust, generativity, and care, and (v) truthfulness and faith.
Such ‘goodness’ seems to have a multifaceted impact upon the day-to-day work of the psychoanalyst.
Eight different ways in which this is evident include the therapist’s (1) providing goodness to the patient; (2) behaving with good manners; (3) seeing goodness in the patient; (4) accepting patient’s goodness; (5) diagnosing and analyzing false goodness; (6) interpreting patient’s defenses against the analyst’s goodness; (7) interpreting patient’s defenses against his own goodness; and, (8) exploring the history and meanings of the word ‘good’ for the patient.  These measures will be discussed utilizing illustrations from movies, popular literature, poetry, and clinical work

 ד"ר גד בןשפר
האלף של בורחסReverie, והטיפול הפסיכואנליטי

בהרצאה אסקור את השימושים הקלינייים ב-reverie  כחלק מהעמדה הטיפולית, ואתמקד בהבנתו המקובלת כהתרחשות מנטלית שעיקרה גילוי תכנים ומצבי נפש של מטופל/השדה, המאפשרים יצירת מגע עם "מה שקורה ."
מתוך ההמשגה המקובלת של reverie  אבקש להציע אפשרות של reverie כפונקציה גנרטיבית שמאפשרת ריפוי מתוך מוכוונות אל העתיד ומתוך ביסוס חיבור רגשי של חמלה בין המטפל למטופל. אבחן טענה זו במרחב המטאפורי שמציע סיפור בדיוני של חורחה לואיס בורחס, "האלף" (1945), ובדוגמאות מעבודתי הקלינית.

ד"ר רוני כרמלי
העמדה האנליטית ופרדוקס היוהרה והענווה

ההרצאה שלי מציעה להמשיך ולחקור את נושא היוהרה והענווה, בעקבות מאמרו מעורר המחשבה של פרופ' סלמן אקטאר על אודות הענווה. האם העמדה האנליטית, המטפלת ביוהרה ובאומניפוטנטיות של המטופלים (ביון 1967; ויניקוט 1960), בה בעת משפילה אותם?
נראה שכאשר מדברים על החתירה לענווה לא ניתן לחמוק מהפרדוקס של 'אני עניו' המשול לפרדוקס השקרן. בהתכתבות עם רעיונותיו של אקטאר, אגע דרך דוגמאות קליניות בשני נושאים מרכזיים הקשורים לפרדוקס היוהרה/ענווה – המוות והשפה. קרי, שאלת היותנו בני תמותה והרלוונטיות שלה בקליניקה, ושאלת הפירוש של דברי המטופל. אראה כי שני הנושאים האלה נושאים בחובם פרדוקס. עלינו לקבל את הפרדוקס ככזה (ויניקוט, 1971). רק כך תהיה אפשרות למציאה ולגילוי המרחב הפוטנציאלי ולחציית הסזורות של מקצוע פרדוקסאלי זה.

ד"ר מעין מזור
דמותה רבת הפנים של מֵדֵיאׇה

השם מדיאה מעלה בדמיונם של אלה המכירים מעט את המיתולוגיה היוונית דמות אישה נבגדת, שהורגת את ילדיה כדי לנקום בבעלה. נשאלת השאלה, מדוע מעוררת בנו דמות מיתית שנוצרה לפני כאלפיים וחמש מאות שנה רגשות כה עזים? בהרצאה זו בכוונתי להציג את דמותה של מדיאה כפי שהיא עולה מן המקורות ביוון הארכאית והקלאסית, דהיינו בין המאה השמינית למאה החמישית לפנה"ס. אציג את המסגרת הסיפורית שבה היא מופיעה, ואנסה להצביע על מרכיבים במיתוס שעוררו עניין והשראה ביוצרים מתחומי אמנות שונים – ספרות, תיאטרון, ציור, קולנוע ושירה – החל מהעת העתיקה ועד ימינו. התמונה שתתקבל תבהיר, ולו חלקית, את הסיבות לכך שהמיתוס של מדיאה אינו מרפה מאתנו, ומעלה סוגיות שנשארו רלוונטיות גם היום.

עמנואל עמרמי
"דום טוותה העלמה בפלך": הטוב שבאדם כקשר, היקשרות ואריגה באמנות ובפסיכואנליזה

ההרצאה תעסוק – בעזרת פרק ה-String של ויניקוט (1960), משחק ה- Fort-Da (פרויד 1923) ועיסוקו של לאקאן המאוחר – בתכונות מתמטיות ולוגיות של קשרים (Knots) בהבנת פרשת חייהן של התאומות ג'ויס וג'ודית סקוט, אשר הופרדו בילדותן ושבו להיפגש כעבור 35 שנה. ג'ודית שסבלה מתסמונת דאון הפכה בזכות מסירותה של אחותה ג'ויס לאמנית ידועה אשר עבודות הליפוף וטווית החוטים שלה מוצגות במוזיאונים ברחבי העולם.
בהרצאה אציע הקבלה בין עבודת האנליטיקאי העוזר למטופל לארוג ולרקום את סיפורו הייחודי לכדי יצירה קוהרנטית לבין יצירתה של ג'ודית סקוט, שבה הנכות, הסבל וכאב הקריעה מאחותה הפכו ליצירות אמנות מרגשות ומבטאות חכמת חיים מעבר לחכמת השכל. המסקנה תהא שזהו "הטוב שבאדם".

סרטון על עבודתה של ג'ודית סקוט בקישור זה

ד"ר אבי ברמן
המטפל "הטוב לאחרים": על משמעותה המיטיבה של הזדהות משלימה

נראה כי עמדתנו הבסיסית כמטפלים מבוססת על רצון להיטיב ועל כוונה לזקק את "הטוב שבאדם" לכדי תרומה מקצועית. משאלתו של המטופל במהלך הטיפול היא להיות מושא לכוונה מיטיבה זו. בתוך כך שומע המטפל גם על אנשים הקרובים למטופל בעולמו האישי. מתוך עמדתו הבסיסית המיטיבה, המטפל עשוי לחוש הזדהות וחמלה גם כלפי אדם הקרוב למטופל. המטפל עלול להיקלע למצוקה בהעברה הנגדית במקרים בהם המטופל עצמו מכאיב או מזיק לאדם קרוב לו.
אדון במצב זה בעזרת הרחבה של מושג ההזדהות המשלימה  (Racker). ביטוי של הבנה למצוקתו של אדם אחר בטיפול עלול להוות אחרות (Otherness) צורמת בחווייתו של המטופל ולעיתים אף כהפניית עורף ובגידה. המטפל נחווה אז כ"טוב לאחרים".
האם תודעה הומנית מיטיבה של המטפל, המתרחבת אל מעבר לדיאדה הטיפולית, יכולה להיות מתורגמת לתרומה טיפולית? כיצד ניתן לעבד את חווייתו של המטופל את אחרותו הצורמת של המטפל באופן המרחיב גם את תודעתו המיטיבה? ההרצאה תדון בכך. תובא דוגמא קלינית מתאימה.

 

כל הזכויות שמורות © 2015 מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו