התכנית האקדמית
תוכנית ההכשרה וההוראה
על העמית לעבור אנליזה אישית (אצל אנליטיקאי שעבר הכשרה במכון להכשרה פסיכואנליטית) של לפחות שלוש פעמים בשבוע במשך לפחות ארבע שנים, ולפחות שנה אחת מתוכן, ארבע פעמים בשבוע.
על העמית לערוך שתי אנליזות במשך לפחות שנתיים כל אחת, תחת הדרכה שבועית עם שני מדריכים (אנליטיקאים מנחים המוכרים על ידי מכון אנליטי מוכר) – לפחות אחת מהן ארבע פעמים בשבוע והשנייה לפחות שלש פעמים בשבוע. ניתן להתחיל באנליזות רק עם סיום סמינר ההתהוות לאחר שנת הלימודים הראשונה.
כל עמית משתתף בפגישות חד חודשיות של כל פורום המכון במשך ארבע שנים לפחות. פגישות אלו הן חלק מתוכנית הלימודים. תוכנית הפגישות משתנה משנה לשנה והיא כוללת הרצאות ודיונים בנושאים פסיכואנליטיים שונים.
תוכנית ההוראה:
1. סמינר קליני קבוצתי במשך ארבע שנים כאשר בשנה הראשונה הסמינר נקרא סמינר התהוות והוא הסמינר של רפלקסיה והתכוננות לקראת התהוות כאנליטיקאי.
2. קורס קריאה של פרויד במשך שני סמסטרים בשנה הראשונה. בסמינר זה נעשית קריאה יסודית של מאמרים מוקדמים ומאמרים מאוחרים של פרויד.
3. קורס על הטכניקה הפסיכואנליטית במשך שני סמסטרים בשנה השנייה.
4. 10 קורסי בחירה סמסטריאליים. פירוט הקורסים יובא בהמשך. תוכנית קורסי הבחירה משתנה בחלקה מדי שנה.
5. עבודה עצמאית בקבוצות קטנות על נושא פסיכואנליטי והצגת העבודה בפורום: קבוצות הלימוד מתחלקות לקבוצות קטנות של עד 4 אנשים .כל קבוצה קטנה בוחרת נושא, חוקרת אותו באופן עצמאי וללא הנחיה קבועה, ומציגה את עבודתה בפורום של כל חברי המכון. הקבוצה יכולה להזמין אנשים שונים- אנליטיקאים, אקדמאים, מומחים בתחומים מסוימים ואחרים, על מנת להתייעץ אתם בנושא העבודה. דוגמאות לנושאים שנחקרו עד כה על ידי קבוצות כאלו- השתיקה; מזוכיזם; הרס עצמי.
המלצות ואפשרויות נוספות שאינן חובות (בחירה שאינה נכללת במסגרת קורסי הבחירה)-
- השתתפות בסמינר אינטרדיסציפלינרי-חקירת נושאים פסיכואנליטיים מנקודות ראות בינתחומיות שונות כגון ספרות, אמנות, פילוסופיה, מוסיקה.
- השתתפות בסמינר על מעורבות חברתית- ראיית המטופל והקשר הטיפולי בתוך ההקשר החברתי תוך לימוד והבנת יחסי הגומלין בין התהליכים החברתיים והיחיד. מתן עזרה נפשית לאוכלוסיות במצוקה והתבוננות פנימית של אנשי המקצוע להבנת המוטיבציות והאינטראקציות עם האוכלוסיות הנעזרות.

בתום תהליך ההכשרה על העמית להגיש עבודת גמר אשר תשקף את עבודתו הקלינית בהתאם להנחיות מפורטות. העבודה צריכה להיות מאושרת על ידי שני קוראים.
קורסי הבחירה
בקורסי הבחירה יש מספר חטיבות. כל חטיבה כוללת סמינרים המייצגים אספקטים שונים שלה.
התפתחות החשיבה הפסיכואנליטית וזרמים מרכזיים בפסיכואנליזה:
קריאה מתקדמת בפרויד
הפסיכואנליזה הצרפתית
החשיבה הקלייניאנית והניאו קליניינית
ביון
וויניקוט והזרם העצמאי
פסיכולוגית העצמי
התיאוריה ההתיחסותית
סוגיות מרכזיות בתיאוריה ובקליניקה של הפסיכואנליזה
משמעות הספה בפסיכואנליזה בת זמננו
בין מועקה לחשיבה
הולדת הסובייקט
החלומות בפסיכואנליזה
טראומה
הקשבה ודיאלוג בעבודת האנליטיקאי בן זמננו
לכתוב טיפול
אמפטיה והדיאלוג האנליטי
קורסים איטרדיסציפלינרים:
החלומות בפסיכואנליזה ובספרות
הולדת הסובייקט
לכתוב טיפול
השלישי בפסיכואנליזה ובספרות
קורסי הבחירה 2007-8:

קורס המשך קריאת פרויד - אליס בוראס
הקשבה ודיאלוג בעבודת האנליטיקאי בן זמננו - קובי אבשלום
"זו אני החולם שח" – החלום בפסיכואנליזה ובספרות - גילה עפר ודורית הופ
ביון - חני בירן
סמינר למעורבות חברתית – ריכז: דוד ולד
תרומתה של פסיכולוגיית העצמי לפסיכואנליזה - מיכל חזן
שיח עם תוקפנות בתוך השעה הטיפולית - גבי מן
לכתוב טיפול - דורית אשור ורחל קלע
"הפגיעה השלישית" - יוסי טריאסט
Anne and Paul Orenstein - Empathy And The Analytic Dialogue
קורסי בחירה 2008 - 2009
1. אליס בוראס / המשך קריאת פרויד : אהבה, מיניות, ליבידו .

נתמקד במספר מאמרים העוסקים בנושא המרכזי של הפסיכואנליזה : הקשר בין הסוביקט והאוביקט , וכן תפקידה של המיניות שאין לבלבל אותה עם הסקס.
1908 התיאוריות המיניות של הילדות.
1910 תרומה לפסיכולוגיה של חיי האהבה.
1917 הדחפים באירוטיזם האנלי.
1922 ראש המדוזה
1921 פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האגו : פרקים 12,8,7,4
2. גילה עפר / "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" וויניקוט בראי התיאוריה ההתיחסותית

במאמרו "The location of cultural experience" מספר וויניקוט בתגובה לשיר של רבינדרנאת טאגור כי הבין בסופו של דבר שמדובר באם ואב, וילד שמהר מאוד הופך להיות מבוגר עם שפה משלו. בכך דיבר לדעתי על כך שלאחר שהבין את קליין ואת פרויד כילד במקצוע, גדל והביא שפה משלו לפסיכואנליזה.
כך קרה גם בתיאוריה ההתיחסותית- לאחר שקראו את וויניקוט (וגם את ביון וקוהוט) כילדים/תלמידים פנו הם ויצרו שפה משלהם תוך התייחסות לכתביו של וויניקוט אולם בפירוש משלהם.
בקורס נתייחס לארבעה מאמרים של וויניקוט ונעמיק בהם ובדרך שהם פורשו בכתביהם של אוגדן, גנט, אייגן, בנג'מין, וסלוצ'ובר. כל אחד מהם מבין ומפרש מושגים כמו הכרה (recognition), רגרסיה, מרחב פוטנציאלי, אחזקה (holding), object relating ו – object usage, למושגים משלו ובדרך משלו התורמת לעבודתנו הקלינית.
בשיעור נתייחס ונדגים דרך דוגמאות קליניות.
To paraphrase and extend Winnicott (1960), "there is no such thing as an analysand apart from the analyst; at the same time the analyst and analysand are separate individuals, each with his or her own mind, body, history, and so on. The paradox is “to be accepted and tolerated and respected … for it is not to be resolved” (Winnicott, 1971, p. xii).
3. מיכל חזן / "מפה לאוזן" – המטפל כמדיום לטרנספורמציה

הקורס יעסוק בחקר הנוכחות, גישה לאחרות וחוויה מול אחרות, תהליכים סימיוטיים החורגים מן השפה המוכרת וטרנספורמציות בעצמיות של המטפל הקשוב למטופל.
מוקד הקורס יהיה בתשומת לב עקבית לתהליכים המסירים מחסומים, מקדמים ומשכללים אמפטיה. כלומר, מקדמים את היכולת לחריגה מערכיות המודל המנחה שלנו ויכולת המטפל להיות מופתע. העבודה תעשה באמצעות האנליזות של המשתתפים. הקריאה תהיה בחומרים ממודלים שונים היכולים לתרום לתהליכים עליהם מדובר. (קשב צף, מושהה, טרנספורמציות באגו ובעצמי, מצבים א-אינטגרטיביים, רגעי קסם now moments).
הקורס מיועד למי שלמד לפחות קורס אחד של מושגי יסוד בפסיכולוגית העצמי ונמצא בשלב מתקדם של ההכשרה.
4. חני בירן / ביון

השנה נלמד במתכונת שונה. ארבע שנים למדנו חלקים מהתיאוריה של ביון תוך שהתמודדנו ם טקסטים קשים. כתיבתו של ביון אניגמטית אך בניגוד לכך, דיבורו מאוד בהיר ושוטף. אשתו פרנצ'סקה הקליטה וערכה את הסמינרים הקליניים שלו. בשנים האחרונות לחייו 1973 עד 1979 ביון נתן סמינרים קליניים במקומות שונים בעולם. השנה נקרא את הסמינרים הקליניים שביון נתן ב- 1975 בברזיליה. כך נפגוש בנוכחותו החזקה כאדם וכמדריך ובחשיבתו העמוקה ועם זאת כה פשוטה וישירה. בסמינרים אלה ביון לא מדבר על התיאוריה בכלל אלא צמוד לכל מקרה ולייחודיות של המטפל והמטופל המוצגים בפניו. לפיכך, הקורס הפעם לא ישים דגש על התיאוריה אלא בעיקר על הקליניקה. משתתפי הקורס יביאו אסוציאציות וויניאטות קליניות שנוכל לחוקרן ברוח הסמינרים שנקרא. נוכל גם לדון על התיאוריה במידת הצורך. אך הדגש יהיה על חוויותינו כפסיכואנליטיקאים.
הקורס פתוח לוותיקים ולמצטרפים חדשים
5. מיכל זלינגר

‘Trauma’ is a term that has long been used in medicine and surgery. It comes from the Greek τϱαŭμα, meaning wound, which in turn derives from τιτϱπσχω, to pierce. It generally means any injury where the skin is broken as a consequence of external violence, and the effects of such an injury upon the organism as a whole.
In adopting the term, psycho-analysis carries the three ideas implicit in it over on to the psychical level: the idea of a violent shock, the idea of a wound and the idea of consequences affecting the whole organisation.” (לפלנש ופונטאליס)

ברצוני להתייחס בקורס למצבים טראומטיים הפוגעים במעטפת העור הנפשית בשלבים מוקדמים של ההתפתחות ושאת השלכותיהם ארוכות התווך על חיי הנפש אנו פוגשים בתוך הטיפול הפסיכואנליטי דרך יחסי ההעברה וההעברה הנגדית.

טראומה הוא מושג רחב השנוי במחלוקת בתוך התיאוריה הפסיכואנליטית.השאלה באיזה מידה ניתן להסביר את הגורמים הפתוגניים בסביבה הטראומטית ,הסובייקט כקורבן וכמגיב לסביבה, ומה חלקו של הסובייקט באופן הלא מודע שדרכו הוא מפרש את העולם ביצירת מצבו הטראומטי. שאלה זו לוותה אותי בתוך תהליך ההכשרה הפסיכואנליטי וממשיכה ללוות אותי בתוך המפגש האנליטי עם המטופלים . .אני בוחרת להשאיר את הסוגיה פתוחה לחשיבה ולהתבוננות וברוח זו גם בחרתי את המאמרים לקורס. הטראומה היא התרחשות בתוך מערכת היחסים עם האחר על כל רבדיה המודעים והבלתי מודעים,הממשיים והפנטזמטיים.
6. אליס בוראס / פסיכואנליזה צרפתית

המיניות הייתה תמיד עמוד התווך של הפסיכואנליזה משרקו לפרויד, מה ההתייחסות היום לאחר שחרור המוסכמות. נבדוק את הנושא במספר מאמרים של גרין, לפלנש, שטיין, מקדוגל.
7. ביאטריס פריאל / השלישי

מטרת הקורס להעמיק את הבנת המבנה המשולש בפרקטיקה ובתיאוריה הפסיכואנליטיות. המבנה הזה ידון גם בהקשר של הכרח האינטרדיסציפלינריות (השלישי האסתטי או הפילוסופי [או הביולוגי?]) בפסיכואנליזה. העבודה על רעיונות אלו תעשה באמצעות קריאה קרובה של מפגשים אנליטיים של המשתתפים ושל טקסטים פסיכואנליטיים וספרותיים נבחרים.
נושאים מרכזיים: מושג השלישי, השלישי הספרותי, פסיכואנליזה היא דרמה
8. גבי מן / על קונטקסטואליות במפגש האנליטי– קריאה בוויניקוט.

ויניקוט, מבשר הקונטקסטואליות, הציב את הפרדיגמה של עצמי אשר מצוי במצב מתמיד של התהוות גומלין עם סביבתו. בתוך שזירות זו, יכול העצמי להפציע, לגלות את מהותו הייחודית ולהיות עם הזמן חלק מהחוויה התרבותית שבה הוא חי. מאידך, בהעדר קונטקסט מתאים, מתהוות קליפות הגנתיות אשר מעכבות וחוסמות תהליך זה של התהוות.
כיצד יכול האנליטיקאי לעשות ליצירת קונטקסט מחולל שינוי?
נתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות: מקום הסביבה, הבנת תוקפנות, והמרחב הפוטנציאלי.
דוגמאות קליניות של המשתתפים, כמו גם קריאה משותפת של הטקסטים ועיון בהדהודים של רעיונותיו בכתבים עכשוויים אחרים, יאפשרו דיון בשאלה זו.
הדגש מיוחד יושם על היישום הקליני של המושגים
9. דיצה חננאל / לקרוא את ויניקוט – משחק בין רעיון לחוויה

ויניקוט הוא בין הראשונים שהציבו את החוויה של הסובייקט במרכז השיח הפסיכואנליטי. ויניקוט מציע מושגים המתארים את התנאים הסביבתיים הדרושים להתפתחות של מה שנלקח לפעמים כמובן מאליו בפסיכואנליזה כמו: חווית חיים או תפיסת המציאות כאמיתית. הוא מתאר את ההשפעה של כישלון לספק תנאים אלה על החוויה הסובייקטיבית ואת התפיסה הטיפולית המגזרת מכך.
אך הדגש על החוויה אינו רק נושא בכתיבתו של ויניקוט. רעיונותיו מוצגים בסגנון כתיבה המכוון לעורר אצל הקורא את החוויה עליה הוא מדבר. מושגיו אינם מופשטים לחלוטין או ניתנים להכלה בתוך המסגרת המילולית בלבד ותמיד חורגים גם לכיוון החוויתי. הם מוגדרים בתוך מרחב מעברי שבין רעיון לחוויה.
הקורס יתמקד בקריאה הנועדה ללמוד מושגים מרכזיים בתיאוריה של ויניקוט תוך ניתוח האמצעים הסגנוניים והספרותיים בהם הוא משתמש במשחק שבין הרעיון לחוויה.
10. דורית אשור ורחל קלע / לכתוב טיפול

הקורס ישלב דיון תיאורטי והתנסות מעשית בכתיבת תיאורי טיפול. מבחינה תיאורטית נעסוק בשאלות אפיסטמולוגיות, אתיות ונרטיביות שונות הנוגעות לכתיבת טיפול, מנקודת מבט בינתחומית המשלבת כלים של חקר הספרות והכתיבה הספרותית עם מבט קליני. לצורך כך נקרא סיפורי טיפול שונים וטקסטים תיאורטיים העוסקים בשאלות של כתיבת טיפול. מבחינה מעשית נעסוק בשאלות, בהתלבטויות ובטקסטים שיובאו על ידי משתתפי ומשתתפות הקורס. בין השאלות בהן נעסוק: מעמדו של סיפור הטיפול בין מדע לספרות; היבטים פרפורמטיביים של הטקסט (בדיקת היחס בין מה שהטקסט "עושה" למה שהוא "אומר"); איך והאם ניתן לייצג את החוויה הטיפולית בסיפור שבדיעבד; מיהו גיבור הסיפור הטיפולי – המטפל או המטופל; האם ניתן לספר טיפול באופן שייתן ייצוג למפגש התודעות ולריבוי הקולות הנשמעים בחדר הטיפולי; השפעת הנמענות על הטקסט הנכתב (האופנים בהם מושפעת הכתיבה מקהל הקוראים המיועד – מדריך, קבוצת הכשרה, הציבור הרחב, קולגה, הקהיליה המדעית); השפעת התפיסה הטיפולית על אופן הצגת בדברים; ועוד. אלו הם קווי מיתאר טנטטיביים, אך הדגשים, הקצב והמינון בין התיאורטי והמעשי יבנו ביחד ותוך ניסיון לתת מענה לצרכי משתתפות ומשתתפי הקורס.
11. בתיה שושני / "משמעות הספה בפסיכואנליזה בת זמננו: הקונקרטי, המטפורי והריטואלי"

הקורס יעסוק בברור ודיון באלמנט ה"ספה" בעשייה הפסיכואנליטית. בין הנושאים שיידונו:
הספה כריטואל ותפקידה במשחק האנליטי; תפקיד הספה ביצירת מרחב מעברי בו מתאפשרת צמיחה; שפת הגוף, הפוזיציה הסומאטית של השכיבה ואפשרויות ה"גוף-נפש" הפוטנציאליות שלה;
משמעות פוזיציית הספה למטופל למטפל ולדיאלוג בניהם.
הדיונים יסתמכו על ספרות פסיכואנליטית ואינטר-דיסציפלינרית מתחומי האנתרופולוגיה, הספרות, המחול והפילוסופיה, וכן גם על הצגת וינייטות של הסטודנטית מעבודתם באנליזה שלהם ושהם עורכים.
12. שי פרוגל / הולדת הסובייקט

מושג הסובייקט החליף את מושג האדם בפילוסופיה ובפסיכולוגיה המודרנית. ראשיתו הרעיונית במחשבת דקארט (המאה השבע-עשרה) אך היה זה עמנואל קאנט (המאה השמונה-עשרה) שהשתמש לראשונה במושג כדי לתת דין וחשבון על הפעילות האנושית בתחומי הידע, המוסר והאסתטיקה. מושג זה מעמיד במרכז המחשבה על האדם את מושג התודעה והתודעה העצמית כיסודות מכוננים של הווית האדם. כך, למשל, מושג האני (ego) הופך בתפישה זו ממושג אונטולוגי (סוג של ישות) למושג אפיסטמולוגי (דרך ארגון של המציאות). אף פרויד נכנס לדיון זה בניסיונו להראות שדווקא הפסיכואנליזה מעניקה פשר נכון יותר למושג האני מאשר הפילוסופיה לדורותיה. נוכל לראות, מתוך כך, שפרויד מנסח את המשגותיו הפסיכולוגיות בזיקה לדיון המתפתח של הפילוסופיה במושג האני, ובעיקר בזיקה לפילוסופיה של קאנט וניטשה.

בקורס ננסה לבחון את יסודותיו של מושג הסובייקט במחשבת דקארט, קאנט וניטשה ואת הדרך שבה שמש כיסוד מכונן למחשבת פרויד על האני.

רשימת ספרות תכלול: דקארט, קאנט, ניטשה, פרויד.
13. נעמי הולר / בין מועקה לחשיבה (לא ינתן השנה)
14. דוד ואלד ויצחק מנדלסון / קבוצת לימוד קלינית – קורס ללא קרדיט

ביום החזון התנהל דיון בנושא מקומן של קבוצות ההדרכה בהליך ההכשרה של המכון .בדיון עלו מחשבות שונות לבניית קבוצת אשר תאפשר לימוד, צמיחה וגדילה מקצועית, באווירה מעודדת ותומכת המשוחררת מלחצים הקשורים לדינאמיקה של הקבוצה והמכון.
המודל שחשבנו עליו הוא של שילוב התייחסות קבוצתית וחברתית עם ההתייחסות להבנת האינטראקציה הטיפולית והדינאמיקה של המטופל.
את הקבוצה אנו מציעים להנחות במשותף כאשר דוד יתייחס בעיקר להבנת הטקסט הטיפולי ומערכת היחסים מטפל מטופל, ואילו יצחק יתייחס בעיקר לתהליכים הקבוצתיים.
מודל עבודה זה יאפשר במקביל עבודה על שני התחומים: על תחום התהליכים הקבוצתיים ועל הטקסטים האנליטיים שיוצגו כאשר כל אחת מההתייחסויות יכולה לתרום להתפתחות ההבנה בתחום המגביל.
ובסיכום ננסה להגיע לאינטגרציה בין ההבנות השונות כאשר כל אחת תומכת ברעותה.
היינו מעוניינים שהקבוצה תהייה בין דורית ותערב גילים וגישות שונות, כך שגם תהווה מקום מפגש לשיח מקצועי מעמיק.
אנו מציעים לפתוח קבוצה שכזו כדגם לבדיקה. לדעתנו ניתן לפתוח את הקבוצה בשנת הלימודים הקרובה ולהציע אותה כקורס בחירה.או כתחליף לקבוצת האם עבור אלו שסיימו את חובותיהם וכמובן לחברים שסיימו את הכשרתם.
סדנאות מרוכזות:
1. Neville Symington / Neville Symington's understanding of Narcissism (נקודת קרדיט אחת)


נרציסיזם בהבנתו של סימינגטון (בקורס ידון בהרחבה ההתפתחות בחשיבה על המושג)
המשתתפים מתבקשים לקרוא את ספרו Narcissism וכן את הספר שלו Patterns of Madness
הסדנא תיערך בימי חמישי – שבת 13-15 לנובמבר
2. Jody Davies (נקודת קרדיט אחת)

התיאוריה ההתייחסותית – מצבים דיסוציאטיביים; העברה והעברה נגדית ארוטית.
הסמינר יערך בימי שבת-ראשון 13-14 יוני 2009
3. Depression and Separation – Malka Hirsch-Napchan (שתי נקודות קרדיט)
הקורס יערך בארבעה מפגשים של סוף שבוע

In his paper On Separation; a clinical problem, Brenman summarizes the main aspects relating to the exploration of separation in clinical practice, and he links it to the clinical phenomenology of depressive pathology. It is the subject of next year’s series of seminars, in which we will further explore the superego dynamics, linking it with the dynamics of separation in the psyche and its expressions in the relational realm, in the internal world as well as in external reality. We will concentrate on studying the centrality of interpreting separation dynamics in the transference.

The problem of separation concerns the analyst who may observe marked changes in patients following weekend, holiday and day to day breaks. The analyst may also observe reactions to silences in the sessions themselves. The quality of separateness and togetherness, normal and pathological, manifest in the daily work with the patient.

Sometimes, however, separation is not consciously recognized, and the analyst witnesses repeated reactions to separation which remain unrecognized by the patient. In order not to experience separation, compulsive attachments take place with various objects, (exciting, hateful, idyllic, etc.), which require constant pathological attachment to avoid realization of what is missing. A variety of activities may be used to obscure separation. They fill sessions, and often ensure that there is no ‘space’ in which to be aware of the issue of separation.

An important analytical observation has established that during separation from a good enough human object, the patient is not alone: he is in a constant relationship with a torturing superego. Later workers, especially those of the Kleinian school, have shown that the primitive harsh superego is linked with a powerful narcissistic organization which does everything in its power to prevent patient and analyst from having access to a good enough human object, rendering human understanding weak, frightened and contemptible. The forces at work attempt to SEPARATE both patient and analyst from relating in a way appreciative of normal love and creative human endeavor, and the possibility of mutual satisfaction in development is missing.

The analyst’s capacity to keep his own contact with separation anxiety and withstand the pain of maintaining this course when bombarded with rejection, contempt and reproach and his ability to analyse and link these attacks with the experience of separation, is paramount.

he analyst needs to provide the strength to withstand the omnipotent contempt, and resist the power of the repetition compulsion, where the analyst is 'blue printed' to act out the sadistic moralizing, or the masochistic pseudo tolerance, or supply an ideal delusional provision to obviate problems. The analyst's emphasis on what the patient is separated from, and the analyst's capacity for continued contact with the 'good enough' human endeavor, enable the problem of separation, in and out of the session, to be tackled in a meaningful way. Analysis aims at creating an atmosphere of exploration where the nature of otherness can be explored and known, thus fostering curiosity and awareness that other people are separate from one but have minds similar to one’s own, even though they may have thoughts and feelings whose contents are different (see, Spillius2007, p221).

Four workshops each comprised of three units:
Part 1-Introductory concepts 1.30h app
Part 2-Discussion of the clinical and technical issues raised in the paper: 2h app
Part 3-Clinical presentation and discussion: 1.45 app