שיעורי בחירה – שנת 2009-2010

שיעורים בסמסטר א'

1. פרויד , קליניקה ותאוריה מסביב איש העכברושים

אליס בוראס          

אנחנו נעזר ברישומים היומיומיים של פרויד על המקרה הזה שנשמרו בנס. אנחנו נשתמש בהם על מנת להבין יותר טוב איך פרויד עבד עם הפציאנטים שלו, איך ההיפותזות התאורתיות שלו מזינות את הפירושים שלו , ואיך התכנים של הטיפול עזרו לבנות את התאוריה הפסיכואנליטית . סוגיה נוספת , האם איש העכברושים היה מקרה של נוירוזה אובססיבית כמו שפרויד טען , או של פסיכוזה, או של פרורסיה ? כדי לחשוב על השאלה המורכבת הזאת נקרא :

מכתב לפליס 15 אוקטובר1895                                                                  

         אופי וארוטיזם אנלי 1908

         על הטראנספורמציות של הדחפים , במיוחד בארוטיזם האנלי1917

         נוירוזה ופסיכוזה 1924

         אובדן המציאות בנוירוזה ובפסיכוזה 1924

 לסיכום אנחנו נקרא את המאמר של אנדרה גרין שמבדיל בין נוירוזה, פסיכוזה ושיגעון :

 Passions et destins des passions 1980

2. "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" וויניקוט בראי התיאוריה ההתיחסותית

דר' גילה עפר

במאמרו "The location of cultural experience" מספר וויניקוט בתגובה לשיר של רבינדרנאת        טאגור כי הבין בסופו של דבר שמדובר באם ואב, וילד שמהר מאוד הופך להיות מבוגר עם שפה משלו. בכך דיבר לדעתי על כך שלאחר שהבין את קליין ואת פרויד כילד במקצוע, גדל והביא שפה משלו לפסיכואנליזה.

כך קרה גם בתיאוריה ההתיחסותית- לאחר שקראו את וויניקוט (וגם את ביון וקוהוט) כילדים/תלמידים פנו הם ויצרו שפה משלהם תוך התייחסות לכתביו של וויניקוט אולם בפירוש משלהם.

בקורס נתייחס למספר מאמרים של וויניקוט ונעמיק בהם ובדרך שהם פורשו בכתביהם של אוגדן, גנט, אייגן, בנג'מין, וסלוצ'ובר. כל אחד מהם מבין ומפרש מושגים כמו הכרה (recognition), רגרסיה, מרחב פוטנציאלי, אחזקה (holding), object relating  ו – object usage, למושגים משלו ובדרך משלו התורמת לעבודתנו הקלינית.

בכל שיעור נתייחס למושגים ונדגים את המשמעות הטכנית והקלינית דרך דוגמאות קליניות.

To paraphrase and extend Winnicott (1960), "there is no such thing as an analysand apart from the analyst; at the same time the analyst and analysand are separate individuals, each with his or her own mind, body, history, and so on. The paradox is “to be accepted and tolerated and respected … for it is not to be resolved” (Winnicott, 1971, p. xii).

3. השלישי האנליטי

פרופ' ביאטריס פריאל

מטרת הסדנא להעמיק את הבנת המבנה המשולש בפרקטיקה ובתיאוריה הפסיכואנליטיות. המבנה הזה ידון גם בהקשר האינטרדיסציפלינרי (השלישי הספרותי או הפילוסופי [או הביולוגי?]) בפסיכואנליזה. העבודה על רעיונות אלו תעשה באמצעות קריאה קרובה של מפגשים אנליטיים של המשתתפים ושל טקסטים פסיכואנליטיים וספרותיים נבחרים. 

4.  "שקספיר בן זמננו" – מבט פסיכואנליטי

דר' דורית אשור

הקורס יעסוק בשני מחזותיו של שקספיר: חלום ליל קיץ והמלט, בדגש ספרותי, פסיכואנליטי ופמיניסטי. נבחן את האופן המורכב והרב-משמעי בו מוצגים במחזות סוגיות כמו טבע האדם, שיגעון ושפיות, חלום ומציאות, אהבה ותשוקה, הורים וילדים, גבריות ונשיות ועוד.  נתוודע לכמה מן האסטרטגיות הדרמטיות האופייניות לשקספיר, ולאופנים בהם הוא מערער על האפשרות של הקורא/הפרשן/האדם להימצא בעמדת ידע ארכימדית (כל-יודעת חיצונית ואובייקטיבית). הקורס ילווה בקריאת מאמרים המאירים את שקספיר בדגשים פסיכואנליטיים שונים, תוך צפייה בעיבודים קולנועיים מודרניים, ובהתחקות אחר גלגולי דמויות שקספיריות בציור ובשירה. העיון ידגיש את החשיבות של המפגש הפרשני הדיאלוגי בין הטקסטים השקספיריים לבין נקודת המבט האישית וההיסטורית של קוראיו בתקופות שונות ואת האמירה הנגזרת מכך על מהותו של התהליך הפרשני באשר הוא. לאור מוקדי עיון אלה ננסה לבחון את תרומת הדיון בשקספיר להתנסות הקלינית ולחשיבה הפסיכואנליטית.

5. ביון 5

חני בירן

השנה נקרא את המאמר : Medicine as a Model , זהו פרק 2 בספר Attention & Interpretation . אפשר להוציא אותו מה PEP .

במאמר זה מבחין ביון בין מטופלים היכולים לשאת כאב לבין מטופלים שאינם מסוגלים לשאת כאב.הראשונים הם המתאימים לאנליזה. הבחנה זו מעוררת שאלות רבות ביחס לעבודתנו כאנליטיקאים. בקורס זה נחלוק חוויות שלנו כאנליזנטים וכן גם נחשוב על המטופלים שלנו סביב השאלה הזו.נביא דוגמאות למטופלים משני הסוגים וננסה להתמודד עם הדילמות סביב שאלת הכאב והסבל באנליזה.

במידה שנסיים מאמר זה, נעבור להמשך קריאה בסמינרים.נקרא את סמינרים 7 ו 8 מהספר Clinical Seminars & Other Works . אלה הסמינרים שביון נתן בברזיליה ב 1975 .

הקורס מיועד לוותיקים ולמצטרפים חדשים.

שיעורים בסמסטר ב'

6. תרומת חקר הנוכחות להבנת תהפוכות וקשיים בניהול אנליזה

מיכל חזן

עם ההזמנה לאנליזה ובמהלכה מועדים העצמי של המטופל ושל המטפל להתנסות בתנודות חריפות קצרות או ממושכות בתחושת ערך ובטחון, שבאות בפתאומיוּת, לעתים מכאיבות ומלוות בחוסר אונים. התנודות, לחם חוק של כל אנליטיקאי, בכללן מעבר מתקווה ליאוש ביחס לכוחה של האנליזה ויכולתו של האנליטיקאי. מושפעות מן האיכויות של נוכחות המטפל, המגיב לעתים בחוסר הבנה לתהפוכות במצבו של המטופל וממצבים פנימיים של המטפל היוצרים תנודה חריפה במצב רוחו של המטופל. העצמי החשוף נתון אז באיום לחזרה בלתי מבוקרת של מצבי פגיעה מן העבר.

השינויים שקדמו לתנודות אינם מאותרים ואינם ניתנים לתצפית חיצונית. מקרים מוכרים לכולנו הינם תולדה של שינוי בסטינג (כמו חופשות והפסקות) היכולים להביא לשיבוש במהלך האנליזה ואף למבוי סתום. 

יתכן שיכולת ההסתגלות האנושית לתנאי העדר נוכחות אנושית ולמצבי לְבָדִיוּת קיצוניים ממסכת את הכרתנו בשבירות האדם ותלותו המתמדת והעמוקה בסביבה אמפטית.

קוהוט עמד על איפיוניה ותמורותיה של תלות זו ותרם להתפתחות הבנתנו לגבי יחס המשמש עורק חיוני להתפתחות העצמי ולשימורו. באמצעות המשגה חדשנית של העברות הניתנות לזיהוי בתוך הטיפול (זולתעצמי) התאפשר אז להפנות תשומת ליבנו מִן החֶקֶר הפרשני של תכנים שהודחקו אל חֶקֶר נוכחות טיפולית ממריצת התפתחות (שהתכנים עם רבדי סימליותם נובעים ממנה או מונחים על מצעה).

תגלית העברה זו איפשרה להתקרב ברזולוציה גבוהה לחוייה אנושית בתוך קשר והֶקְשֵׁר פסיכואנליטי ולהבנת גודל התקווה ומינוני האכזבה המתעוררים בתוכו.

בקורס נתבונן מקרוב על תהליכים אלו באנליזות שעורכים המשתתפים. נביט על ההתרחשות כמבנה צורני הניתן לניתוח וככזה החוצה את השפה ונבחן את תפקידה של נוכחות שקטה או פעילה של המטפל. לעיתים זו הנכונות "להיות זה היודע" ולעתים דווקא חיונית היותו "לא יודע".

השתתפות בקורס מותנית בהכרות קודמת עם מושגי היסוד בפסיכולוגיית העצמי .

7. אזור האמונה בפסיכואנליזה – בין מערב ומזרח

דר' גבי מן

הקורס יתייחס לאזור האמונה של הפסיכואנליזה, המאפשר גילוי ופרישה של הפוטנציאל האינסופי הגלום של המטופל. ננסה לבדוק מה היא עמדה מדיטטיבית באנליזה  וכיצד עושים לטיפוח תודעה נון-דואלית אשר חורגת ממעגלי פיצול והשלכה.

הקורס יתמקד במושגים פסיכואנליטיים המתייחסים לאזור זה,  והדהודם בטקסטים  בודהיסטיים. הדיון יחל עם התיחסות לאותם כתבים של ויניקוט, ביון וקוהוט, אשר מתיחסים לאזור הפוטנציאלי. בהמשך, נעיין במשנתם של הוגים עכשויים כגון סימינגטון, קולטרד, גנט, ואייגן. נתבונן בתהליכים של  הווצרות התודעה (creation of mind), סוגיית ההעברה כשחזור או כמימוש פוטנציאל, הצורות שונות של שימוש באנליזה; התמסרות, הכנעות והתמוססות, ופרדוקס הצורך. נבדוק כיצד האנליטיקאי יכול לעשות להתמרת אינטראקציות של אנאקטמנט ושחזור לחשיפת  איכויות פוטנציאליות סמויות.

באמצעות קריאת בית מדרש בטקסטים פסיכואנליטיים ובודהיסטיים וכן דוגמאות קליניות של המשתתפים, ננסה לראות את הזיקה בין ההתבוננות הקונטקסטואלית בפסיכואנליזה לבין מושגים בודהיסטיים מסוימים. המושגים הבודהיסטיים העיקריים שנדון בהם יהיו:  interbeing (שזירות), ריקות,  no-self , וטרנספורמציות של שיחרור.

8. ניטשה ופרויד: מפילוסופיה לפסיכואנליזה

ד"ר שי פרוגל

ניטשה ופרויד הביאו לשינוי יסודי בתפיסת נפש האדם כשטענו, בניגוד לתפישת הנפש המסורתית בפילוסופיה, שנפש האדם היא ביסודה יצרית ולא שכלית ושמרכיב מכריע בה הוא המרכיב של הלא-מודע. ניטשה, שקדם לפרויד, לא פתח רעיונות אלה לכלל תיאוריה מכיוון ששלל את אפשרותה של תיאוריה כזו. פרויד שפתח רעיונות אלה לכלל תיאוריה והכיר את הגותו של ניטשה לא התייחס לניטשה במפורש בכתביו, הגם שהתייחס לאי-התייחסות זו.

בקורס נקרא מבחר קטעים מספריו של ניטשה שעוסקים בתפיסת הנפש שלו, ובעיקר בהיבטים של יחסי גוף ונפש ושל הלא-מודע. נבחן את תפיסתו בזיקה לתיאוריית הנפש של פרויד ונעמוד על הדומה והשונה ביניהן.

9. נוכח נעדר - הבנה פסיכואנליטית של החוויה הסכיזואידית

מיכל זלינגר ושושי סיון

הקורס יעסוק בתחומי החוויות של ניתוק, ריקות, העדר ממשות ושייכות לעולם ולקשר האנושי עד

למוות רגשי. נקשור אותן למושגים כגון: חורים שחורים, האם המתה ואשיות סכיזואידית.

נבחן גישות שונות שמתמודדות עם שאלת האטיולוגיה והטיפול, דרכן נדון בשאלות של חסך, הגנה רגרסיבית או לקות בהתפתחות.

אנו מקוות כי ההתבוננות וההקשבה לשפות השונות בתוך הפסיכואנליזה יאפשרו מרחב חשיבה למשתתפים למצוא בתוך עצמם את השפה הסובייקטיבית המתאימה להם ולמטופליהם.

הקורס ילווה בקריאה ובהתנסויות מתוך האנליזות של המשתתפים.

רשימת הקריאה תתבסס על כתביהם של: קליין פרברן גנטריפ קוהוט גרוטשטיין, גרין ואחרים.

10. חמלה ואי-חמלה בפסיכואנליזה.

דר' אבי ברמן

חמלה (הגדרת מילון) היא רגש המבטא תחושת השתתפות בסבל, הנובעת מתוך אמפתיה ומאופיינת בדרך כלל במעשים בהם האדם החש רגשי חמלה מנסה לסייע לאלה אשר כלפיהם הוא חש רגש זה.

למרות הקרבה שבין חמלה לבין עזרה נפשית, היא כמעט ולא הוכללה (עד לשנים האחרונות) כמרכיב בעמדה הטיפולית. אצל פרויד החמלה איננה מוזכרת כחלק מעמדתו של האנליטיקאי מפני שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הניטרליות הנדרשת. רגשות חמלה אצל המטופל מסתירים, לדעתו של פרויד, מוטיבציות אחרות הדורשות חקירה אנליטית. לפי פרויד חמלה אצל המטופל מסתירה את היפוכה: בדרך כלל – יריבות אדיפלית. יתר על כן, במצבים רבים, עמדות של אי חמלה הנן חיוניות להתפתחות תקינה ולמימוש עצמי ובלעדיהן קיימת סכנה של עצירה התפתחותית.

אצל קליין וביון, חמלה אצל המטפל עלולה לנבוע מהכחשה של תוקפנותו של המטופל, או מכעסו של המטפל העובר היפוך תגובה ולפעמים – תוצאה של הזדהות השלכתית, שבה המטופל משליך את חמלתו לתוך המטפל ופוטר את עצמו מן הצורך לחמול על אחרים בחייו.

בשנים האחרונות השתנתה העמדה הפסיכואנליטית כלפי חמלה. קוהוט (המאוחר) קשר בין אמפתיה וחמלה. הגישה ההתייחסותית מכירה בחמלה כמרכיב בעמדה הטיפולית של המטפל.

הבנת החמלה בהעברה הנגדית עשויה להיות חיונית לעיצוב עמדתו הטיפולית של האנליטיקאי. מלבד הבחירה המודעת של הכללת החמלה באמונתו של המטפל יתכנו מרכיבים רבים שאינם מודעים. (כמו אלה שצוינו).

כך גם תיתכן העברה נגדית בלתי מודעת המבוססת על אי-חמלה: אי-חמלה יכולה להסתיר מתחתיה פחדים מפני רכות קרבה והזדהות מצידו של המטפל. מאידך, היא יכולה להיות מבוססת על משאלות לא מודעות של ענישה וחינוך.

הסמינר יעסוק במערכת האיזונים הפרדוקסלית שביו חמלה ואי-חמלה, דרך הרצאה ודיון, קריאה של טקסטים מתאימים והצגות מקרים קצרות. קבוצת הלמידה תהווה מרחב של שיתוף, של בניית תובנות ושל תרומות המשתתפים.

11. משמעות הספה בפסיכואנליזה בת זמננו: הקונקרטי, המטפורי והריטואלי

דר' בתיה שושני  

הקורס יעסוק בברור ודיון באלמנט ה"ספה" בעשייה הפסיכואנליטית. בין הנושאים שיידונו:

הספה כריטואל ותפקידה במשחק האנליטי; תפקיד הספה ביצירת מרחב מעברי בו מתאפשרת צמיחה; שפת הגוף, הפוזיציה הסומאטית של השכיבה ואפשרויות  ה"גוף-נפש" הפוטנציאליות שלה;

משמעות פוזיציית הספה למטופל למטפל ולדיאלוג בניהם.

הדיונים יסתמכו על ספרות פסיכואנליטית ואינטר-דיסציפלינרית מתחומי האנתרופולוגיה, הספרות, המחול והפילוסופיה, וכן גם על הצגת קטעים מהאנליזות של המשתתפים מעבודתם הן באנליזה שלהם ובאנליזות שהם עורכים.

סמינרים מרוכזים

Perversion and separation

Malka Hirsch-Napchan, M British Psycho-analytical Society

We will look at perversion as alluding primarily to distortions of truth and knowledge. Although these conditions, called perverse, are often connected with sexual excitement, the perversion is at root a perversion of truth. A destructive part of the personality dominates and triumphs and separates the patient from honesty and life. Deceit that is idealized as good, and death that has become exciting, are keeping separate a submerged awareness that another reality exists.

We will discuss how understanding these psychic structures, involves addressing splitting and idealization processes and the vulnerability of good parts of the infantile organization to attacks and domination by the destructive part of the personality. Perversions are thus described as the sexual state of mind engendered by the leadership, momentary or fixed, of the destructive part of the personality. Its hallmark, Meltzer summarized, is that it is envious of goodness, generosity, creativity, harmony, and beauty of good objects. It does not only destroy these qualities, but gets satisfaction in envious competition willing to create a world which is anti-nature and life-less. In the world it seeks to build the anxieties of the living, and time, cannot exist.

In that state of mind, patients end up ‘perverting’ the course of their psychoanalysis into a substitute satisfaction of a grandiose and self-destructive kind. We will focus on how perversion is used by patients to shelter from emotional contact, and how this renders them in very subtle ways out of reach. The perversion often creates an emotional equilibrium and defends against change, producing impasse in analysis. We will discuss the difficulties in disentangling the patient’s pain from a masochistic use of it, which demands that the analyst plays a part in maintaining the gratification of being stuck in misery, or emotional deadness.

The satisfaction in destroying others’ work and their creative effort is often what produces a negative therapeutic reaction and an ‘as-if’ and compliant dynamics, and can separate analyst and patient from the emotional truth in the analytic encounter. Pseudo-maturity will protect from pain, and separate the person from love and dependence on the analyst, and from valued good internal objects.

Clinically perverse activities may be used to obscure separation. The analyst witnesses repeated reactions to separation which remain unrecognized by the patient. In order not to experience separation, compulsive attachments take place with various objects, (exciting, hateful, idyllic, etc.), which require constant pathological attachment to avoid realization of what is missing. They fill sessions, and often ensure that there is no ‘space’ in which to be aware of the issue of separation.

The analyst needs to provide the strength to withstand the omnipotent contempt, and resist the power of the repetition compulsion, where the analyst is 'blue printed' to act out the sadistic moralizing, or the masochistic pseudo tolerance, or supply an ideal delusional provision to obviate problems. The analyst's emphasis on what the patient is separated from, and the analyst's capacity for continued contact with the 'good enough' human endeavor, may enable the problem of separation and perversion, in and out of the session, to become worked through and truth and knowledge of reality, internal and external, can become emotionally meaningful.

Four workshops each comprised of three units:

Part 1-Introductory concepts 1.30h app

Part 2-Discussion of the clinical and technical issues raised in the paper: 2h app

Part 3-Clinical presentation and discussion: 1.45 app

“Fear of having changed": "Between delusional transference and the dictatorship of reason"

Patrick Miller

23-25 April

Argument: "The fear of psychic change may induce a special kind of resistance towards the end of analytic treatment. The fear of changing, and the resistance, are not related to an anticipation of a possible change in the future. Rather they are related to the realization, by the patient that important changes have already occurred in him and in his life. This realization provokes a very vivid anxiety, associated to the feeling of not recognizing oneself, a panic at the thought that change may be irreversible. Hence a tendency to go back to obsolete ways of psychic functioning and painful bodily sensations which give a sense of regained familiarity with oneself.

These themes will be exemplified by clinical material from the analytic story of a borderline male patient who had two previous analytic experiences, each of which proved very traumatic for different reasons.

The traumatic irruption of external reality in the analytic process repeatedly prevented the patient from experiencing regression in a safe enough analytic frame and to experience the capacity of working through the negative aspects of the transference.

I shall deal in particular with the potentially transformative aspects of delusional transference when they are accepted by the analyst.

I shall also elaborate on what Freud called "the dictatorship of reason"."

פטריק מילר יעזר בדוגמאות קליניות של המשתתפים על מנת להדגים את גישתו