ביסוד הרעיון להקמת התוכנית הבינתחומית ללימודי פסיכואנליזה עומדת האמונה בחשיבות מפגש רב ממדי ורב תחומי עם חומרי נפש המניעים את הפרט והחברה ובאים לידי ביטוי בקליניקה ומעבר לה.
מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו רואה מיום היווסדו בחשיבה הבינתחומית נדבך מרכזי של החשיבה הפסיכואנליטית, הן מההיבט התיאורטי והן מההיבט הקליני.
במכון לוקחים חלק פעיל חברים העוסקים בחקר ולמידה של התאוריה הפסיכואנליטית מנקודות מבט בינתחומיות שונות. עבודת התרגום ההדדית – הפסיכואנליטית והבינתחומית – מעמיקה ומשפיעה על ההבנה הפסיכואנליטית התאורטית והחווייתית.
לחשיבה הבינתחומית תרומה ישירה להרחבת גבולות החשיבה הפסיכואנליטית, הן מההיבט התאורטי והן מההיבט הקליני.
ההשראה לפתיחת מרחב חשיבה בינתחומי לקוחה מימיה הראשונים של הפסיכואנליזה, לפני 120 שנה, בווינה, כשפרויד ייסד בביתו את "מפגשי יום רביעי".
וינה, 1902: "מפגשי יום רביעי"
קבוצת יום רביעי של פרויד החלה את דרכה באופן צנוע ובלתי רשמי בסתיו של 1902, כאשר מספר רופאים, בראשית דרכם, נאספו סביב פרויד בכוונה המוצהרת ללמוד פסיכואנליזה, לעסוק בה ולהפיצה. היוזמה לכך הגיעה מווילהם שטקל, עמיתם למקצוע, שהתנסה בעצמו בהשפעה הברוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.
פרט לשטקל, פרויד הזמין שלושה רופאים וינאים נוספים: מקס כהנא, רודולף רייטלר ואלפרד אדלר.
ההתכנסויות נערכו בסטינג מוגדר. תחילה היה אחד החברים מציג מאמר ואחר כך הוגשו קפה שחור ועוגות, וכמובן הסיגרים המפורסמים שנצרכו בכמויות גדולות, ואולי זה לא מפליא שנושא הדיון שנבחר במושב הראשון של החברה הפסיכואנליטית של ימי רביעי, בסתיו 1902, היה השפעתו הפסיכולוגית של העישון. כך שנראה כי מתחילת דרכה, הפסיכואנליזה חיפשה איך להשתמש בחשיבה הפסיכואנליטית לצורך הבנת תופעות מחיי היומיום, כולל הפשוטות והשכיחות שבהן. למצוא נקודות מבט חדשות ולא מודעות לצורך הבנתן.
פרויד תמיד חשש שהפסיכואנליזה תהפוך למונופול של קבוצת רופאים, ולכן שאף להרחיב את המעגל מעבר לעולם הרפואה. הוא החל להזמין למפגשים, אינטלקטואלים מכלל הדיסציפלינות, שפנו אליו וביקשו להצטרף.
ב-1906 מנתה החברה 17 חברים. בולט מגוון תחומי המקצוע של אנשי הקבוצה, אשר המכנה המשותף להם היה הסקרנות והעניין האיטלקטואלי בלימוד של הפסיכואנליזה. בין המצטרפים החדשים ניתן למנות: סוחר ספרים ומוציא לאור, מבקר מוזיקה, פיזיותרפיסט, מורה בבית ספר, מנתח ורופאים נוספים.*
אחד המצטרפים החדשים היה אוטו ראנק, מכונאי מוסמך, שהיה בעל אינטליגנציה גבוהה ותשוקה עזה לידע, והכיר את כל כתבי פרויד. באביב 1905, כשהיה בן 21, הוא הגיש לפרויד כתב יד של ספר קטן בשם "האמן" – שבו יש ניסיון ליישם את הרעיונות הפסיכואנליטיים על התרבות.
באוקטובר 1906 חל שינוי משמעותי בסגנון של החברה. אוטו ראנק מונה לתפקיד מזכיר החברה בשכר. תפקידו היה לרשום את שמות הנוכחים, לגבות את מיסי החברות ולרשום סיכום מפורט של כל פגישה. כך, הפרוטוקולים של מפגשים אלו מתחילים רק ב-1906. הכרך הראשון מתעד 53 פגישות. ברובן הוצגו מאמרים מקוריים, אך לא מעט מהם הוקדשו לביקורות ספרות, פסיכיאטריות, פסיכולוגיות ועוד. תוכן הפגישות המתועדות: דיונים בתיאורי מקרה, פסיכואנליזות ליצירות ספרותיות ולאישי ציבור, סקירות של ספרות פסיכיאטרית חדשה וסקירות מוקדמות של מאמרים שחברי החברה התכוונו לפרסם.
נוסף על כך, בחודש הראשון לעבודתו בחברה, אוטו ראנק הקריא מובאות נרחבות מתוך המונוגרפיה הרחבה שהתעתד לפרסם על מוטיב גילוי העריות בספרות. כך שמתחילתה, תרמו ללמידה ולהתפתחות הגישה הפסיכואנליטית, אנשים שלא היו בהכרח אנשי טיפול אלא באו מתחומי עיסוק מגוונים ושונים עד מאד זה מזה.
בשנת 1910 הושקה האגודה הבינלאומית לפסיכואנליזה כפי שאנו מכירים אותה היום, שהיא המשך ישיר של "מפגשי יום רביעי".
תל אביב: שנות האלפיים
מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו הקים ב-2014, כהמשך ישיר לרוח הגרעין הראשון של החברה הפסיכואנליטית, מסגרת לימודים ייחודית, שנועדה לאפשר מקום מפגש לימודי בינתחומי, שאיננה מיועדת להכשרה פסיכואנליטית או טיפולית, אלא מאפשרת לחוקרים, מטפלים, אנשי הגות, יוצרים ובעלי עניין נוספים, לפתח שיח מסודר, מעמיק ובינתחומי בפסיכואנליזה.
התוכנית משלבת ידע פסיכואנליטי תאורטי, מסורתי, עם גישות חדשות יותר ובינתחומיות ומובילה לדו שיח בין השדה התיאורטי והמעשי. הפסיכואנליזה מהווה את ליבת החשיבה, וזו נבחנת ומתרחבת מתוך יחסיה עם מרחבי ידע נוספים ולאור מתודות חשיבה פסיכואנליטית ובינתחומית.
מורי התוכנית הם חברי המכון – פסיכואנליטיקאים וחברים מדיסציפלינות מגוונות, פילוסופיה, ספרות, קולנוע, מקרא, תיאטרון, מחול ומוסיקה – שמשלבים בין חשיבה פסיכואנליטית למגוון תחומים.
ברוח שלושת הכרכים הראשונים של מפגשי יום רביעי בביתו של פרויד, בווינה:
"Minutes of the Vienna Psychoanalytic Society", ירוכזו מדי שנה פירות שיח ייחודי זה שבין החשיבה הפסיכואנליטית ויצירות הרוח השונות ויתכנסו לאסופה ששמה רגעים.
מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו רואה אבן יסוד זו כמהותית להרחבת השפה ולהתפתחות החשיבה הפסיכואנליטית מראשיתה ועד ימינו, ובכך משקף המכון את רוח החשיבה של פרויד, שראה בגיוון השפתי-רבתחומי את אבן היסוד להבנת הנפש על מופעיה השונים.
——
*הוגו הלר (סוחר ספרים ומוציא לאור שניהל טרקלין לאינטלקטואלים ולאמנים ובסופו של דבר הוסיף לרשימת כותריו גם כותרים פסיכואנליטיים), דיוד באך (מבקר מוזיקה), ד"ר אדולף דויטש (פיזיותרפיסט), פיליפ פריי (מורה בבית ספר), ד"ר הולרונג (מנתח) ורופאים נוספים.
מבנה ותכנית הלימודים בשנה"ל 2024-2023 כאן.
——
איור: באדיבות: Jane McAdam Freud
