הצעה לתשתית רעיונית של מכון תל אביב לפסיכואנליזה
ד"ר מיכאל שושני, ד"ר בתיה שושני, ד"ר גילה עופר [1]

ספטמבר 1999

הצעה זו חולקה למשתתפים בפגישה הראשונה של הקמת מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, באוקטובר 1999, בביתם של בתיה ומיכאל שושני (רח' לסל 4 תל-אביב).

 המשתתפים בפגישת היסוד: גילה עופר, מיכל חזן, נעמי הולר, ביאטריס פריאל, אליס בוראס, מאיר וינוקור, איתמר לוי, שמשון ויגודר, משה הלוי-ספירו,  קרלו שטרנגר, בתיה שושני ומיכאל שושני.

 החברה המעמדית הנוקשה של סוף המאה ה-19, ערש הולדת הפסיכואנליזה, איננה קיימת עוד. הפילוסופיה הקרטזיאנית והפוזיטיביזם הלוגי קרסו כתשתית אפיסטמולוגית ואונתולוגית לתפיסת העולם והאדם. עליית זרמים פוסט – מודרניסטיים למיניהם מבטאת את ליקוי המאורות שבו אנו נמצאים ומחייבת מציאת נקודות משען ארכימדיות חדשות. למשל, הפילוסופיות ההרמנויטיות והאקזיסטנציאליסטיות מספקות בסיס לשינוי ולהרחבת תפיסת העולם והאדם.

כיום אין לנו יותר אפשרות לחשוב בתמימות כי התגלית האחרונה שגילינו הינה ה"אמת" אותה חיפשנו. היום אנו צריכים לחיות עם הידיעה שכל תגלית הינה זמנית ותלויית מקום, זמן, שפה ותרבות. עלינו ללמוד לעבוד וליצור בקונטקסט רעיוני כזה ולגדל דור המשך באותו קונטקסט. מראייה זו נגזרים מספר עקרונות מנחים:

1. מחויבות עמוקה לתיאוריה הפסיכואנליטית ולתפיסת העולם ותפיסת האדם אשר בבסיסה, תוך כדי טיפוח יצירתיות וחשיבה ביקורתית.
2. מטרת המכון וה- raison d’etre שלו הינם הכשרת פסיכואנליטיקאים בעלי מיומנות גבוהה לטפל ולהיטיב עם הפציינטים שלהם; פסיכואנליטיקאים שיהיו בעלי מודעות ורגישות חברתית גבוהה; ויצוידו בכלים מקצועיים מתאימים למעורבות חברתית, תרבותית ואפילו פוליטית.
3. שאיפה למצוינות: חתירה מתמדת למימוש הרמה הגבוהה ביותר – הן האינטלקטואלית והן הקלינית.
4. הטרוגניות רעיונית ותיאורטית: כיום הפסיכואנליזה שופעת זרמים ורעיונות, שיכולים להיות מקור עשיר לחשיבה יצירתית קלינית. אנו נלמד את הזרמים התיאורטיים המרכזיים – פרוידיאניים, קלייניאניים, ה- Independent Group, האסכולה הצרפתית, פסיכולוגית העצמי ואת הגישה האינטרפרסונלית וההתייחסותית – נלמד כל גישה וזרם תיאורטי במסירות רבה, אך נלמד את הקאנדידטים להיות נאמנים ומחויבים לא לזרם זה או אחר, אלא אך ורק לפאציינטים שלהם ולעצמי שלהם.
5. האידיאולוגיה הדמוקרטית: אידיאולוגיה זו מחייבת לדעתנו הקמת מכון פסיכואנליטי נוסף.
   א. מאז 1934 ועד היום, המכון הפסיכואנליטי בירושלים, עם כל חשיבותו ותרומותיו, הינו הארגון היחיד בישראל המוסמך להכשרת פסיכואנליטיקאים. בתור שכזה, הוא קיבל אפיונים של ארגון מונופוליסטי. שתי התוצאות הממאירות ביותר של ארגונים מונופוליסטיים הינן: (I) זהות מוחלטת בין המסמל והמסומל (מקרר = פריג'ידר; תחבורה ציבורית = "אגד")      
   (II) יחסי פטרונות בין ספק שירות לבין קהל הלקוחות. במצב הקיים, המכון הפסיכואנליטי בוחר את הקאנדידטים, אך הקאנדידטים אינם בוחרים אותו, מאחר ואין אופציות נוספות.       מ- 1934 ועד היום נוצרה זהות מוחלטת בישראל בין "הפסיכואנליזה" לבין החברה והמכון הפסיכואנליטיים הישראליים על המבנה שלהם, האידיאולוגיה, קהל היעד, שיטות העבודה וכדומה. כלומר, הגירסה של המכון הירושלמי הפכה "מגירסה" ל"אמת" וכך נכנסים למלכודת של זהות בין מסמל ומסומל. מאמרה מאיר העיניים של חנה סגל מ- 1957 על Symbol Equation לעומת Symbol Formation מתייחס, אמנם, לאופנויות חשיבה של אנשים, אך אין ספק שגם ארגונים פועלים עפ"י אופנויות דומות. ראייה זו מחייבת הקמת מכון פסיכואנליטי נוסף. ראייה ביקורתית זו אינה מתייחסת למכון הפסיכואנליטי הירושלמי באופן ספציפי, אלא להיותו ארגון מונופוליסטי.

ב. האידיאולוגיה הדמוקרטית מתורגמת לעקרונות של שותפות, הדדיות, שקיפות, ודה-מיסטיפיקציה ביחסים. עקרונות אלה צריכים לבוא לידי ביטוי הן ביחסים בין האנליטיקאי והאנליזנד, הן ביחסים בין סגל ההוראה והכשרה במכון לבין הקאנדידטים והן בין המכון לבין החברה הרחבה. אנו רוצים להדגיש שמהאידאולוגיה הדמוקרטית, כפי שאנו רואים אותה, לא משתמעים ביטולם של ההיררכיה, הדיפרנציאציה והאסימטריה כעקרונות מנחים של התנהלותו של ארגון.

6. מחויבות חברתית: המכון יהיה בעל זיקה חברתית הדוקה ומחויבות למגזרי אוכלוסייה שונים, כולל כאלה שעד היום כמעט ולא נהנו מתרומותיה של התיאוריה הפסיכואנליטית. העובדה שלא נמצא בישראל ולו פסיכואנליטיקאי בן מיעוטים אחד, מעוררת אי נחת. בכוונתנו להציב בסדר עדיפות גבוה שינוי מצב זה. בנוסף לכך, נבקש להתמקד בקבוצות גיל כמו ילדים ונוער, קשישים, קבוצות אתניות שנמצאות בשוליים, אוכלוסיות מצוקה ודגש על נשים ומגדר. אידיאולוגיה חברתית זו נאמנה לתשתית ערכית הומניסטית ונובעת ממנה (ראה את הפילוסופיה של ה- Frankfurt School בשנות העשרים).                                  

במקביל, אידיאולוגיה זו מונעת גם מדאגה עמוקה לעתיד הפסיכואנליזה. אין  ספק  שהפסיכואנליזה חייבת להיות מחוברת בטבורה לחברה וחייבת להישאר אקטואלית, אחרת היא תהיה ספונה במגדל שן ולא תשרוד (ראה בספרו החדש של ,Neil Altman The analyst in the inner city , 1995).

גישה אינטר-דיסציפלינרית: אמונה בכוח המפרה שיש לדיאלוג בין דיסציפלינות שונות. התרחקותה של הפסיכואנליזה מפילוסופיה (גם חברתית וגם מדינית), ספרות, אמנות (ציור ומוסיקה), לינגוויסטיקה ואנתרופולוגיה, השפיעה על סגירותה והצטמצמותה בדלת אמותיה. עידוד דיאלוג מעין זה יביא להפריה הדדית ויאפשר לפסיכואנליזה להיות מחוברת לאקלים האינטלקטואלי והתרבותי של התקופה, לינוק משורשיו ולהשפיע עליו, וזאת בהתאם לדבריו של פרויד:

"אילו היינו מייסדים בית ספר לפסיכואנליזה, היה עלינו ללמד בו דברים רבים […] השכלה אנליטית צריכה היתה לכלול תחומי ידע רחוקים מהרפואה, אשר הרופא איננו נתקל בהם: ההסטוריה של הציוויליזציה, מיתולוגיה, הפסיכולוגיה של הדת ומדע הספרות" (Freud, 1926, p. 246) (תרגום: מ.ש).
תרגום מעשי של התשתית הרעיונית

                                         אפשרויות ליישום הרעיון החברתי

1. כל קאנדידט יידרש להנחות סמינר לאחד מהצוותים שעובדים עם אחת מאוכלוסיות המצוקה. הסמינר יתבצע בקליניקה של הקאנדידט אחת לשבועיים (שעתיים) במשך השנתיים הראשונות ללימודים. סמינר זה יהווה חלק מתוכנית ההכשרה והלימודים של המכון ויבוצע בתשלום סמלי, אם בכלל.
2. בהמשך תוקם Outpatient clinic על בסיס Walk-in של המכון הפסיכואנליטי, חלק מהאנליזנדים יוכלו להגיע גם ממאגר מפניות זה. התשלום יהיה סמלי.
3. המכון ימליץ על ביצוע 3 אנליזות אך ידרוש בפועל 2 אנליזות בלבד, כאשר אנליזה אחת תכלול 4 שעות שבועיות והאנליזה השנייה תכלול 3 שעות שבועיות. כל אחת מהאנליזות תלוּוה בהדרכה אינדיווידואלית שבועית. [2]
4. אחת משלוש האנליזות שעל כל קאנדידט לבצע תהיה באחת מאוכלוסיות המצוקה. למותר לציין שאנליזה זו תצטרך להכניס פרמטרים מסוימים ולעשות מודיפיקציות מסוימות ולכן היא תכלול ליווי והדרכה ייחודיים. פתחנו בדיאלוג עם פרופ' יונה רוזנפלד, לשעבר דיקן הפקולטה לעבדה סוציאלית בירושלים, לגבי האפשרות של ליווי קבוצות לאנליזה מסוג זה.
5. מיקום המכון הפסיכואנליטי – אנו מעונינים למקם אותו בדרום תל-אביב או ביפו ובכך אנו מנסים לבטא אמירה חברתית מסוימת.
6. בנוסף לפיתוח הכישורים הקליניים המקובלים אצל כל קאנדידט, אנו, בעזרת פסיכולוגים בעלי מיומנות גבוהה בתחום הארגוני (כגון "אופק", "חושב" והמכון בראשו עומד ד"ר ישראל כץ) נרצה לפתח חבילה ייחודית לפיתוח יכולות וכישורים ארגוניים וייעוציים לקאנדידטים שיוכלו להשתמש בהם בקונסולטציות לארגונים ושירותים חברתיים על בסיס קבוע. בכך נגיע לאוכלוסיות יעד רחבות ומגוונות יותר, ובכך גם לא נפקיר מגזרים שלמים לאנשי מקצוע לא מיומנים או מיומנים למחצה מכל מיני דיסציפלינות.
7. יישום נוסף ובעל חשיבות מיוחדת הוא הקמתה של מגמה נפרדת וייחודית להכשרת פסיכואנליטיקאים לעבודה עם ילדים ונוער. החברה כחברה, וכן רבים מההורים וכך גם מסגרות החינוך, עומדים לעתים קרובות במצבים של חוסר אונים מול תופעות מדאיגות מאוד אצל ילדינו הצעירים והמתבגרים. חשיבה והמשגה חדשה, ואולי אף רדיקלית, נדרשת בנושא. יועצים, פסיכולוגים חינוכיים, ולאחרונה פסיכולוגים התפתחותיים, מנסים לעמוד בפרץ ואין בידם להושיע. אנו סבורים שפסיכואנליטיקאים, שהכשרתם ייחודית לעבודה עם ילדים ונוער ועם צוותים מקצועיים העובדים עם ילדים ונוער, הם חלק חשוב מהמענה למצוקה גוברת ומסוכנת זו. פתחנו בדיאלוג עם גב' נעמי הולר וד"ר בתיה שושני לגבי האפשרות שתעמודנה בראש מגמה זו.
8. במסגרת המגמה לפסיכואנליזה למבוגרים, תוקם תת-מגמה לפסיכואנליזה לאנשים קשישים, מגזר באוכלוסיה שגדל והולך אך נשאר מוזנח. אני סבור שדי להיזכר במאמרה המרשים של חנה סגל "Psychoanalysis of an old patient" – אנליזה בפציינט במחצית השנייה של שנות השבעים שלו – כדי להבין את הפוטנציאל והחשיבות הטמונים ברעיון זה. פתחנו בדיאלוג עם כמה אנשים, ביניהם ד"ר מאיר ויניקור, לגבי האפשרות שיעמוד בראשה של המגמה לפסיכואנליזה  למבוגרים.

                                        אפשרויות ליישום הרעיון הדמוקרטי

1. Accountability: אנו נהיה ארגון הפתוח לביקורת של הקהילה המקצועית ושל הציבור הרחב. מדי שנה יפורסם דו"ח מקיף ויסודי, שיכלול נתונים רבים ככל האפשר, בתנאי שלא תהיה פגיעה בפרטיות הקאנדידטים. למשל, ידווחו מס' הקאנדידטים וכמה לומדים בכל מחזור; כמה אנשים פנו להתקבל וכמה התקבלו בפועל; התפלגות לפי גילאים, מין, מקצועות כו'. ייעשה מאמץ לגיבוש וניסוח קריטריונים אחידים לקבלה למכון ויינתן להם פרסום.
2. בהדרגה, בכל וועדה מרכזית במכון הפסיכואנליטי, ישותפו קאנדידטים בכירים משנה שלישית או רביעית ואילך כשותפים שווים בוועדות (וועדת קבלה, וועדת הוראה, וועדת הכשרה וועדת גמר), כך שבכל וועדה יהיה נציג אחד של הקאנדידטים.
3. לאחר בדיקה והערכה מדוקדקים, תתאפשר קבלה של מס' מוגבל של קאנדידטים שאינם שייכים לאחד משלושת המקצועות הטיפוליים (Laymen, כפי שנהוג במכון הפסיכואנליטי באנגליה), כדוגמת אנשי ספרות, פילוסופיה, ריפוי באמנות וכיו"ב, זאת בתנאי שהקאנדידט יהיה מוכן לקבל על עצמו לימודים משלימים נוספים לאלה הנדרשים מקאנדידטים משלושת המקצועות הטיפוליים, כולל אנליזה אישית אינטנסיבית לאורך זמן.
4. רישום המכון ב- International Psychoanalytic Federation בשלב ראשון (3-5 שנים). ה- International Psychoanalytic Association הוא הארגון המסורתי, והחוקים, הכללים והנהלים שהוא דורש מכל מכון הם נוקשים ודורשים "תלבושת אחידה" מדי. אנו סבורים שכאשר אנו צועדים את צעדינו הראשונים, רצוי שלא נהיה בסד ושיהיה לנו את החופש והמרחב כדי שנוכל לגבש זהות ייחודית משלנו. ה- International Psychoanalytic Federation הוא ארגון גג למכונים פסיכואנליטיים אלטרנטיביים ברחבי העולם. השתייכותנו אליו לא תפגע באפשרות להצטרף ל- International Psychoanalytic Association בעתיד.

                                אפשרות ליישום עקרון האינטר–דיסציפלינריות

1. חלק קבוע מסגל ההוראה במכון יהיו אנשי רוח והגות מדיסציפלינות אחרות.
2. כינון מגמה נפרדת במכון הפסיכואנליטי בתל-אביב ללימוד והוראת פסיכואנליזה אקדמית-מחקרית (מגמה כזו קיימת במספר מכונים מכובדים בעולם). הקאנדידטים-סטודנטים יהיו כאלה שמגלים עניין בתיאוריות הפסיכואנליטיות, והם יצטרפו למכון לשם לימוד עיוני בלבד, ללא הכשרה קלינית. אלה יהיו סטודנטים מדיסציפלינות כגון ספרות, פילוסופיה, אמנות, אנתרופולוגיה, לינגוויסטיקה וסוציולוגיה. קאנדידטים אלה יעברו את מלוא מסלול ההכשרה, למעט ביצוע אנליזות והדרכות עליהן. במקומן נציע להם סמינרים מתקדמים בנושאים תיאורטיים וכן אפשרות לערוך מחקרים תיאורטיים ומחקרי שדה למטרות יישומיות.
3. כינון בסיס זיקה (Affiliation) עם אוניברסיטה, כך שבשיתוף פעולה בין המכון הפסיכואנליטי לבין האוניברסיטה, נוכל להציע לבוגרי מגמה זו תואר דוקטור משותף בפסיכואנליזה ובאחת הדיסציפלינות האחרות המוזכרות לעיל. אפשרות זו נבחנת יחד עם פרופ' אסא כשר ופרופ' ביאטריס פריאל. כינון מגמה נפרדת לפסיכואנליזה אקדמית-מחקרית והאפשרות העתידית לשיתוף פעולה אוניברסיטאי להענקת תואר שלישי במחקר פסיכואנליטי מהווה אפשרות לאיזון בין העולם הרגשי והעולם האינטלקטואלי. פתחתנו בדיאלוג עם פרופ' ביאטריס פריאל לגבי האפשרות שתעמוד בראשה של המגמה האינטר-דיסציפלינרית.
4. יישום נוסף של העיקרון האינטר-דיסציפלינרי, שהוא גם יישום של עקרונות נוספים, הינו הקמת כתב-עת פסיכואנליטי ישראלי בשפה האנגלית והעברית, ראשון מסוגו בארץ, שיהיה בעל זיקה למכון הפסיכואנליטי וכן בעל זיקה לאחת מארבע האוניברסיטאות הגדולות בארץ עימה נעבוד. כתב-עת זה ייצג את כל האסכולות הפסיכואנליטיות השונות, ויאפשר הידברות בין הקהילות הפסיכואנליטיות והפסיכותרפויטיות בעלות אוריינטציה פסיכואנליטית בארץ ובעולם. אפשרות זו הועלתה בפגישה עם פרופ' משה הלוי- ספירו ביולי השנה, ובאופן עקרוני נראה שפרופ' משה הלוי-ספירו שותף לחזון זה.

                                    ולסיום, עוד כמה מחשבות והצעות כלליות:

1. הלימודים במכון יתקיימו במסגרת מקבילה למסגרת בית-ספר. עקרונית, כל מחזור, בכל מגמה, יהווה כיתה שתתחיל ביחד ותסיים את תכנית הלימודים וההכשרה יחד. לעתים במשך שנות הלימוד תהיינה התפצלויות לשיעורי בחירה, שמהם ייהנו גם מחזורים ומגמות אחרות.
2. זמן: מסגרת ההכשרה במכון הכוללת את כל הקורסים, הסמינרים, האנליזות וההדרכות על האנליזות, ואף הצגות המקרה או הצגת עבודות המחקר במגמה האקדמית–מחקרית יהיו, למעט יוצאי דופן, במסגרת של כחמש שנים.
3. היקף שעות הלימוד יהיה 36 קורסים של 12 שעות כל אחד. כל קאנדידט יידרש לעשות שלוש אנליזות בהדרכת Supervising analyst וכן לעבור אנליזה אישית על ידי Training analyst כחלק מתהליך ההכשרה (שלוש הדרישות הללו הן דרישות המקבילות לדרישות הנדרשות ב- International Psychoanalytic Association).
4. תשלום שכר הטרחה למורים, מרצים, מדריכים, ראשי מגמות וראשי וועדות יחושב לפי מחיר השוק של שעת טיפול.
5. הלימודים כולם יתנהלו במבנה אחד. הם ייערכו מדי שבוע בימי חמישי מהצהריים ועד הלילה (14:00 – 22:00) בתל-אביב. הלימודים יתנהלו במסגרת סמסטריאלית וימשכו 8-9 חודשים בשנה. שלוש פעמים בשנה ייערך סמינר של סוף שבוע (שישי-שבת-ראשון) של מטפלים ותיאורטיקנים בכירים מחוץ לארץ. סמינרים שנתיים אלה יהוו חלק מובנה וקבוע מתכנית הלימודים ויוצעו במסגרת 36 הקורסים הנדרשים להשלמת התכנית.
6. תאריך היעד לפתיחת המכון הוא בעוד שלוש שנים, כלומר אוקטובר 2002. ההצעה במהלך השנה הראשונה היא ל- 10 קאנדידטים במגמת מבוגרים. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2004, נרצה לפתוח את מגמת הפסיכואנליזה לילדים ונוער ולהציע אותה ל- 10 – 5 קאנדידטים. כשנתיים אחר כך, בשנת 2006, נרצה לפתוח את המגמה האקדמית–מחקרית- אינטרדיסציפלינרית ולהציע אותה ל- 10 – 5 קאנדידטים.
7. בתקופת ההתהוות והקמת המכון החדש, לצד וועדות וצוותי ההיגוי והחשיבה, תפעלנה שתי וועדות אינטר-דיסציפלינריות: (1) וועדה מדעית מייעצת (2) ועדה מדעית מייעצת בינלאומית. יצרנו קשר עם אנשים שונים, שחלקם הביעו את הסכמתם לקחת חלק בוועדות וחלקם שוקלים את הצטרפותם. עם פתיחת שערי המכון הוועדות הללו יהפכו לחבר הנאמנים של המכון. בעקבות קשריה של ד"ר בתיה שושני עם ד"ר סטיבן מיטשל, פנינו אליו והוא הציע בשמחה את עזרתו והביע התלהבות לגבי האפשרות שיהיה יו"ר הוועדה המייעצת של המכון החדש שלנו ויעזור לנו בהקמתו. מינויו של ד"ר מיטשל ייכנס לתוקפו מיידית.
8. שמות רבים נשקלים כשמות אפשריים למכון. נראה כי השם המתאים ביותר הינו "האגודה הישראלית לפסיכואנליזה בת-זמננו" – "The Israeli Association of Contemporary Psychoanalysis”. אגודה זו תהיה עמותה ללא כוונת רווח והיא תהווה את הישות המשפטית של המכון. המכון יקרא "המכון לפסיכואנליזה בת-זמננו תל–אביב יפו" – "The Tel Aviv Institute of Contemporary Psychoanalysis”. שמות אלו הם בגדר הצעה, ועל החברים יהיה לשקול ולהחליט בעניין.
9. בסיום המפגש הראשון שבו נערך הדיון על מצע רעיוני זה, נבחר מיכאל שושני פה אחד להיות היו"ר המייסד של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.
10. מיד עם סיום הישיבה בתיה, גילה ואני ביקשנו ממיכל חזן להצטרף אלינו ולייסד באופן רשמי את צוות ההיגוי של הקמת המכון. לתפקיד היועץ המשפטי של המכון נבחר עו"ד יונתן בך, ולתפקיד רואה החשבון נבחר מר אבי ממן. אנו מצויים כרגע בעיצומו של תהליך להקמת עמותה ללא כוונת רווח.

אנו מקווים שהצלחנו לשרטט, גם אם בקווים עבים שדורשים פרימה, חלק מקווי המתאר של המכון כפי שאנו רואים אותו: זהו החלום והחזון שלנו.

זהו נייר עבודה ראשוני ומיועד לשימוש פנימי, אשר מובא כהצעה לדיון וחשיבה משותפים.

ד"ר מיכאל שושני          ד"ר בתיה שושני     ד"ר גילה עופר

נ"ב                                                                                 1.1.2015

למרות שלא כל התוכניות שלנו התממשו, והיו שינויים שנדרשנו לבצע ועוד נידרש לבצע בהמשך, אנו מוצאים את החזון המקורי, כפי שמתואר במסמך הנ"ל, כמעורר השראה בכך שרוב העקרונות הבסיסיים של ה"אני מאמין" שלנו באו לביטוי ויצאו אל הפועל.

[1]  הצעה זו גובשה בסיועו ובהשראתו של ד"ר סטיב מיטשל, אשר הסכים לכהן כיו"ר הועדה המדעית המייעצת של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

 [2]התפתחה התלבטות מאוד מעמיקה ואפילו כואבת לגבי מספר האנליזות שידרשו מכל קנדידאט לביצוע ומספר השעות השבועיות שתידרשנה מכל אנליזה. מיכאל שושני, שהיה במו"מ עם סטיב מיטשל ייצג את העמדה לפיה המכון ידרוש מכל קנדיקאט 3 אנליזות שכל אחת מהן תכלול 4 שעות שבועיות. לעומת זאת, סטיב מיטשל, שהיה כבר באותה עת יו"ר הועדה המייעצת של המכון, ייצג את העמדה לפיה המכון לא ידרוש יותר מ-2 אנליזות שתכלולנה 3 שעות שבועיות כל אחת. בעקבות הדיון הסתבר שישנם חילוקי דעות משמעותיים בין מיכאל שושני לבין סטיב מיטשל, אשר הביאו למשבר ביחסים ביניהם וכמעט הביאו לנסיגתו של סטיב מתמיכתו בהקמת המכון. בנקודה קריטית זו, הצדדים ביקשו את עזרתו של עמנואל ברמן, ששימש כמתווך והצליח לגשר על הפערים העמוקים בין העמדות. השבר בדיון היה כה עמוק שהתערבותו המוצלחת של עמנואל קיבלה ממדים של "דאוס אקס מכינה". לבסוף התקבלה הצעת הפשרה של עמנואל, לפיה המכון ימליץ על ביצוע 3 אנליזות, אך ידרוש בפועל 2 אנליזות בלבד כאשר אנליזה אחת תכלול 4 שעות שבועיות והאנליזה השנייה תכלול 3 שעות שבועיות. להרחבה, ראה את מאמרו של מיכאל שושני: "Upon earning the right to be and ever become", בכתב העת Psychoanalytic Inquiry ב-2010, 30, עמ' 174-202